סביב אותו שולחן

סביב אותו שולחן יסבו בראש השנה הסבתא המארחת, המאוכזבת לגלות שכוחותיה אינם בדיוק כמו בשנה שעברה, בתה היולדת המתאמצת לחלק את מלאי תשומת הלב לפעוט שמקומו נתפס על ידי העולל הבוכה בזרעותיה ולבעלה המרגיש נטוש. נטוש. ליד היולדת תשב אחותה שעוד לא זכתה לילד, והדרך ארוכה וקשה, פוגעת בפרטיות, באינטימיות, בקודש הקודשים של הגוף הזוגי. אולי היא לא תשב לידן, האחות השלישית. היא, המתמודדת עם צער הרווקות המפלח, בוחרת לעזור לאמא במטבח. שם היא מוגנת מעיני הדודות  שבלב טוב אומרות מה שלא טוב לה לשמוע בסעודת ראש השנה.

הרבה מעבר ללוח שנה

הרבה מעבר לעומס המעשי: קניות, נסיעות, מצוות מיוחדות והוצאות חריגות, החגים מביאים עימם עומס ייחודי – עומס רוחני. קריאה אלוקית מהדהדת בעולם מחטאו של אדם הראשון ועד אלינו, הקב"ה מחפש אותנו ושואל "איכה?" ואנחנו? מתחבאים, ערומים בעיני עצמנו. מתקשים להתחבר מחדש אל מקור כל הכוחות, ולענות כפי שענה אברהם אבינו: "הנני"

הנפש, השיקופים והשותפים

כל העולם כולו שיקופים שיקופים. מעשים, הצלחות, לייקים. איך רואים אותי, איך אני לעומת. והעיקר – להיות ב'הנני'. מי את, מי את באמת. כל מה שאת מעריכה ואוהבת, כל מה שאת מכבדת ורוצה, החלומות שלך – הם את.  כל אלו מגלים את הרצון שלך, שהוא החלק הכי מהותי בך. אחרי שלרגע (עדיף כמובן שתקדישי לכך יותר) נשמת עמוק את התחושה האמיתית הזו אפשר לפגוש את שיקופי העולם המטלטלים ולהישאר יציבה. עבודת הנוכחות, ה'הנני' שלך, היא הציר המייצב את שמחת הנפש, אך הוא לבדו אינו מספיק.

לנפש יש שני שותפים: הגוף מחד והנשמה מאידך. שמחת חג שלמה היא שמחתם המשותפת.

איך נותנים מקום לגוף?

התייחסי לגופך כמו אל ילד אהוב: הקשיבי לו, אך אל תתני לו מה שהוא מבקש, אם זו לא טובתו.  שמחי את גופך בבגד שאת אוהבת, בתכשיט, בפריט חדש לחדר. השתדלי לתת לגופך 'מנת שמחה יומית' כתנועה, טבע, תזונה מדויקת לך, טיפול במגע או חיבוק ממושך

שימי לב אל הנשמה

השתוקקות תמידית, געגוע שלא מרפה, אלו התחושות שמשדרת נשמה. במקום למלא את החלל ב'משתיקים'  כגון סוכר מרגיע, כסף המייצר תחושת הצלחה או קניות הנחוות כגדילה – מלאי אותו במענה אמיתי: לכי עם הלב שלך, הקורא לך לשוב. כתבי לעצמך על המקומות הפנימיים והחיצוניים בהם היית מאושרת באמת. כך תגלי לאן נכון לך לשוב.

סביב אותו שולחן

סביב אותו שולחן יסבו לסעודת ראש השנה הסבתא המארחת, זו שבחרה לקבל טיפול רפלקסולוגי בערב חג, זו שמותר לה כבר להיות סבתא. בתה היולדת תחייך אליה בעייפות התהומית השמורה לאימהות כשאחותה המייחלת תושיט ידיים ריקות ולב מלא ותחבוק את העולל הבוכה 'יש דברים שאי אפשר לעשות עם תינוק. את התפילה שלי אי אפשר לשאת בלעדיו'. סביב אותו שולחן הן תשבנה, זו אחרי תפילה קדושה וזו אחרי שינה קדושה. אולי היא לא תשב לידן, האחות השלישית. אולי כן. היא לא מתביישת עוד במקום שלה, היא עוד לא מצאה, אבל היא שווה, יקרה ואהובה גם כך.

הללויה נתנאל, מנהלת בית הספר ראשית לרפואה טבעית

בית הספר היחיד בישראל המלמד את אוצרות הידע של הרפואה הסינית העתיקה במבט יהודי.